נטאשה היפה בנערות תבל,

עשרה קבין של אושר נפלו על העולם, ותשעה מהם חמסנו אנו בקייב. המלון המפואר, הצגת התיאטרון, סיורינו ברחובות העיר ובגלריות. ארוחות העילית אשר השביעו רעבוננו. אפילו הופעת הבאלט המלכותי המפתיעה אשר נודע לנו עליה רק לאחר תומה – כל אלו היו רק תפאורת רקע לאהבתנו. כמה שמחתי להוליכך בין שדרות מעטירות וסמטאות צפופות, חולק איתך את סיפורי העיר ורזיה, בעוד את מביטה בי בהערצה. גם שוקי העיר עשו עימנו חסד, וחברי למשרד בוולגוגרד שיבחו את טעמך האנין בבגדי גברים.

גלויה רציתי לשלוח לך בטרם נסיעתי לקייב, ובה מילות אהבה ודברי כיבושין – מעין הפתעה שרציתי שתקבלי רק לאחר שתשובי לסנט-פטרסבורג. אך אצה לי הדרך בטרם הספיקותי, וגם רץ מטעם יחידת המשמר אליה שייך אני הזעיק אותי פתע לשירות קצר למען מולדתנו היקרה, כפי שסיפרתי לך.

כעת, בשעת לילה מאוחרת, סיימתי את עמל היום שהצטבר, ונפניתי לכתוב לך מילים אלו. הנהלת המשרד נעתרת לבקשתי לנסוע אליך לסנט-פטרסבורג לפרק זמן ארוך יותר, וכעת כל שנותר הוא לשלוח איגרת אל סניפנו אצלכם ולהתקין לי שולחן עבודה. אך חשוב יותר – להתקין לאהבתנו מקום בקן האוהבים שלנו בסנט-פטרסבורג.

אלופך הכותב אליך בגעגוע,

בוריס

נטאשה אהובתי,

אלפי סליחות על שלא כתבתי לך במשך יותר משבוע. תהא נא איגרת זו זה פיצוי קטן לזמן שהמתנת למכתבי. מטפטף אני מעט ממי הקולון שלי על נייר המכתבים – ריחו בוודאי יזכיר לך אותי, כמו ניחוח גופך המשכר אותי כפועל המטביע עמל יומו בבית המרזח.

ארור הוא זה שהמציא את הגעגוע, אותו רגש הממלא לבבם של אוהבים במרחק. ימי אינם ימים ולילותי אינם לילות. חולם אני עליך בלילותי, תחת השמיכה העבה והכרית החבוקה בידי, אשר נדמתה בעיני לגופך. וחולם אני עליך בהקיץ, עת יושב אני במשרד מול סרגל החישוב, מנהל שיחות אהבים ושיחות חולין עם בת דמותך הדמיונית במחברתי. האיורים ששלחת של ביתנו בסנט-פטרסבורג מרהיבים המה. היטבת לציירם ולצבוע אותם בצבעים מלאי חיים! מלאת כשרונות את כרימון – איזה גד הוא לי שנטאשינקה שלי כה מוכשרת היא!

הבחירות למועצת העיר אכן  הסתיימו כפי שחזיתי. המרקסיסטים אמנם התחזקו, אך הכומר נשאר מחוץ למועצת העיר. אך רב לנו מפוליטיקה קטנונית זו – אהבתנו היא החשובה, והמרחק הוא יריב אכזר. חושב אני שוב אודות אותו סופר צרפתי, ורן. לו היה ממציא לנו בספריו מעין טלגרף אשר היה מאפשר לנו לשוחח כאילו נמצאים אנו באותו חדר, ואף היה מרהיב לעשות ולא רק את קולך המתוק הייתי שומע, אלא גם תמונתך היתה לנגד עיני, כאילו את כאן ממש, כמו חזיון תעתועים… לא. מפליג אני בדמיונות יתר על המידה. הזיות של מהנדס פותה אלו, אשר חושב כי בכוחו להכניע את איתני הטבע לצרכיו כדי לשרתו, בעוד ברק אחד מצית לו עמוד טלגרף ומנתק הקשר בין וולגוגרד לסנט-פטרסבורג, ומים רבים הניתכים מענן מטשטשים את שנכתב בדיו במחברת.

מועד הנסיעה קרב ובא. לא נצח יהיה עליך לחכות אלא שלושה ימים, וקייב תהיה ממלכתנו. אמליכך למלכה, כמו ויקטוריה הנאצלת מבריטניה. נתינך אהיה, עבד אהבתך לעולמי עד.

להתראות בקרוב, אוהבך הנצחי,

בוריס