ארכיון לנושא ‘חורף’

ימים ולילות

23 בפברואר, 2009

נטאשה אהובתי,

אלפי סליחות על שלא כתבתי לך במשך יותר משבוע. תהא נא איגרת זו זה פיצוי קטן לזמן שהמתנת למכתבי. מטפטף אני מעט ממי הקולון שלי על נייר המכתבים – ריחו בוודאי יזכיר לך אותי, כמו ניחוח גופך המשכר אותי כפועל המטביע עמל יומו בבית המרזח.

ארור הוא זה שהמציא את הגעגוע, אותו רגש הממלא לבבם של אוהבים במרחק. ימי אינם ימים ולילותי אינם לילות. חולם אני עליך בלילותי, תחת השמיכה העבה והכרית החבוקה בידי, אשר נדמתה בעיני לגופך. וחולם אני עליך בהקיץ, עת יושב אני במשרד מול סרגל החישוב, מנהל שיחות אהבים ושיחות חולין עם בת דמותך הדמיונית במחברתי. האיורים ששלחת של ביתנו בסנט-פטרסבורג מרהיבים המה. היטבת לציירם ולצבוע אותם בצבעים מלאי חיים! מלאת כשרונות את כרימון – איזה גד הוא לי שנטאשינקה שלי כה מוכשרת היא!

הבחירות למועצת העיר אכן  הסתיימו כפי שחזיתי. המרקסיסטים אמנם התחזקו, אך הכומר נשאר מחוץ למועצת העיר. אך רב לנו מפוליטיקה קטנונית זו – אהבתנו היא החשובה, והמרחק הוא יריב אכזר. חושב אני שוב אודות אותו סופר צרפתי, ורן. לו היה ממציא לנו בספריו מעין טלגרף אשר היה מאפשר לנו לשוחח כאילו נמצאים אנו באותו חדר, ואף היה מרהיב לעשות ולא רק את קולך המתוק הייתי שומע, אלא גם תמונתך היתה לנגד עיני, כאילו את כאן ממש, כמו חזיון תעתועים… לא. מפליג אני בדמיונות יתר על המידה. הזיות של מהנדס פותה אלו, אשר חושב כי בכוחו להכניע את איתני הטבע לצרכיו כדי לשרתו, בעוד ברק אחד מצית לו עמוד טלגרף ומנתק הקשר בין וולגוגרד לסנט-פטרסבורג, ומים רבים הניתכים מענן מטשטשים את שנכתב בדיו במחברת.

מועד הנסיעה קרב ובא. לא נצח יהיה עליך לחכות אלא שלושה ימים, וקייב תהיה ממלכתנו. אמליכך למלכה, כמו ויקטוריה הנאצלת מבריטניה. נתינך אהיה, עבד אהבתך לעולמי עד.

להתראות בקרוב, אוהבך הנצחי,

בוריס

0

ח' טבת

4 בינואר, 2009

נטאשה אהובתי,

רק ימים מספר עברו מאז עלית על הרכבת לסנט-פטרסבורג, ונדמו אלו בעיני לחודשים. כל יום בלעדיך נמשל בעיני ליֶרח. לו יכולתי, הייתי שוחה במעלה הוולגה עד מקורותיו – ומשם רק מאתיים מילים ואראך. ומה הם מאתיים מילים? כפסע ולא יותר.

השמש הבוגדנית סילקה את ענני הגשם הכבד שניתך עת הזדמנת לבקר כאן בוולגוגרד, אך, כאמור, בוגדנית היא שמש זו – הקור עדיין שולט במקומותינו. השיעול שוב תקף אותי. הרופא אומר כי אחלים עד מהרה. אך יודע אנוכי כי חולי אחד לא יעזבני – חולי האהבה. אותה מחלה נחשקת אשר רק לאוהבים כמונו תידמה כסוכרייה קטנה לילד – עוד ועוד רוצה הוא ממנה, ואינו שבע, כסנה הבוער ואיננו אוּכל. הו, כמה הייתי שמח להתכרבל כעת בגופך החם, כשאת סועדת אותי במיטת חוליי, מקריאה לי דברי שירה וכיבושין! גופי אומנם דואב, אך ליבי חזק וכמהּ אליך, כזוג שפתיים אל רעותיהן הרכות והנחשקות.

שבועיים וחצי נותרו עד שאעלה על הרכבת אשר תוביל אותי אליך. לו היו אלו שעתיים וחצי, או דקתיים וחצי. לו היה זה עכשיו. לו יכולה הייתה אהבתי אליך לכווץ שבוע לכדי דקה.

שלך,

בוריס

0
פורסם בקטגוריות בוריס, געגועים, חורף |

בוקר, ו' טבת

2 בינואר, 2009

בוריס אהובי שבמרחק,

כמה שונה האור כאן מן האור ששפוך היה על מיטתנו. אתה ודאי זוכר איך נאלצנו להגיף את הוילונות עד תומם כדי למנוע משמש הבוקר החוצפנית להעיר אותנו. ואילו כאן – על אף שהחלון פתוח לרווחה, האור בחוץ כה עדין וחלש עד שאין בו כוח להאיר את החדר, שנותר חשוך. השמש שחפנית כמעט. כאילו העולם כולו אומר לי – אין כאן בחוץ את מה שאת מחפשת. הישארי עוד במיטה.

כל שממתין לי בחוץ הוא ההמתנה לבואך. דקות על גבי דקות שבהן אמצא את עצמי בוהה בציפייה מבעד החלון, אולי תפתיע ותופיע בעיקול הרחוב. אולי אראה את טביעות רגליך בשלג, מסמנות את הדרך אלי. רק כדי לגלות שמדובר בזר הממהר לעבודת יומו.

עוד שלושה שבועות. עלי להיות חזקה. אך בעיני הן כשנים אחדות, באהבתי אותך.

שלך,

נטאשה.

0
פורסם בקטגוריות חורף, נטאשה |

ה' טבת

2 בינואר, 2009

בוריס אהובי,

השלג מכסה את הרחובות, ומלבין את פניה של העיר. כמה יפה סנט-פטרסבורג בחורף. עוטה מעיל פרווה צחור ומתכסה בשמיכה. אני מביטה מבעד החלון אך חוששת לצאת אל הרחוב. כמה בודד וקר הוא בלעדיך. לו היית כאן, ודאי היינו פוסעים יחד, עטופים במעיל, להביט אל הנהר – האם קפא או שמא עודו זורם לו במתינות, נהנה משאריות אחרונות של סתיו?

היינו הולכים אז חבוקים, לאט, כאילו העיר כולה ממתינה רק לנו. וודאי היינו מדקלמים זו לזה שירה. הו, כמה אוהבת אני כשאתה דובר שירה לאוזניי! ברגעים ממין אלה, העולם נראה רחוק כל כך. תכלת השמיים מחווירה ומתביישת בפני תכלת עיניך.

התמונה כל כך חדה וברורה בדמיוני. אני כמעט ויכולה לגעת בה. אך הנה שלחתי יד, והתפוגגה כבבואה באגם. כל שנותר הוא השלג, החלון, והבל פי המתעבה באוויר הקר.

שלך,

נטאשה.

0
פורסם בקטגוריות חורף, נטאשה |