בוריס אהובי,

זוכרת אני איך, מאז היותי פעוטה רכה-בשנים, הנהגתי לי מנהג בערב ראש השנה. בעת שאימי הייתה טורחת על מיני התבשילים, וכל השכנים היו ספונים בבתיהם לארוחת החג, הייתי חומקת לי רחש אל הגינה ומתעלמת מקריאותיה של אמא שאבוא לסייע לה בעריכת השולחן. אז, הייתי מסתכלת אל שמי הערב, שאך החלו להפוך לשמי הלילה זרועי-הכוכבים, וחושבת לי מחשבות על השנה שחלפה ועל השנה העומדת בפתח. מצד זה לצד האחר הייתי מניעה את חרוזי החשבוניה שבראשי והופכת בהם כה וכה – האם טובה הייתה לי השנה הזו? מה טומנת הבאה בחובה?

גם השנה אחמוק ודאי להביט בכוכבים לעת ערב. וודאי אוכל גם לראות ממרפסתנו את יופיו של האגם ושל העיר החומדת לה ימי-שמש אחרונים. אעביר בראשי, כבראינוע, את אירועי השנה האחרונה. כיצד ניתן להאמין שכל זה אירע בשנה אחת בלבד? כיצד ייתכן שאך לפני רגע-קט פרצת לחיי בסערה, והנה עתה עונדת אני את טבעת הנישואין שלך על אצבעי. טורחת על ארוחת החג עבור משפחתנו, שאך נולדה ובאה לעולם. כיצד, מבעד למחסומים של זמן ומרחק, מעבר לימים ואגמים, נשזרו נשמותינו זו בזו?

איני יודעת כיצד אירע הדבר. לו הייתי מספרת סיפור שכזה לחבריי באקדמיה, וודאי היו פוטרים אותי כמספרת סיפורי-בדים. אך הנה, אתה עימי כאן.

אוהבת מעל לכל שיעור,
נטאשה

בוריס אהובי הרחוק,

זמן רב חלף מאז כתבתי לך באחרונה. אצה-רצה אני כל היום עד שכמעט ולא נתפניתי לכתוב. כך דרכה של האקדמיה – כאשר בחינות-הגמר קרבות, נזכרים התלמידים כולם במשימות סוף-השנה, אשר עד עתה נדמו כה רחוקות. אף אני חטאתי ב"שכחה" מעין זו. הסבורה הייתי שגמדים יחמקו באישון ליל אל מחברותיי ויכתבו את מטלותיי?! מכל מקום – את הנעשה (או שמא אומר – את שלא נעשה) אין להשיב, וכעת עלי לשנס מותניי ולשקוד על הספרים והמחברות עד אישון ליל.

אך על אף המטלות הלוחצות, כה נרגשת אני היום עד שלא עלה בידי ללמוד כלל. ארזתי היום את מטלטליי כולם, ובקרוב אעזוב את דירתי ואעבור להתגורר בדירה שתהפוך להיות ביתנו. "מה בכך?" תאמר וודאי, שהרי עוד ימים רבים יחלפו עד אשר תצטרף אלי ונשכון בה יחד. אך אף על פי כן, נרגשת אני.

בעוד ימים ספורים אזכה לפסוע, יחפה, על רצפת-העץ שעליה תפסע גם אתה. אציץ מן החלון אל החצר, שממנה תגיח כאשר תשוב מעבודת יומך. אבריק את ארונות המטבח, אשר יתמלאו ברבות הימים במיני המתיקה החביבים עליך ביותר. כבתאטרון, אתקין את התפאורה המושלמת. כאותה ציפורת, אלקט זרד לזרד ואבנה את קיננו המשותף. וכשתגיע – בסופם של הציפייה והגעגוע – לא יחסר בביתנו עוד דבר.

שלך,

נטאשה

משרד הדואר והטלגרף, האימפריה הרוסית

ט ל ג ר מ ה

נתקבל ב: משרד הדואר והטלגרף, וולגוגרד

פקיד הדואר: וסילי סמיונוביץ'

 - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – -

אל: נטאשה איזקוביץ', רחוב ברקמנובסקיה 6, סנט-פטרסבורג

תאריך: 6 בינואר. 20:30

 - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – - – -
נטאשה היקרה נקודה איחולי הצלחה בבחינה באקדמיה נקודה אוהבך פסיק בוריס