נטאשינקה,
מה יש לו, לגבר כמוני, בחייו? ארוחה דשנה וערבה; בקבוק טוב של יי"ש; ערב של שחוק ועליצות עם רעיו מול האח המבוערת בפונדק; התרפקות על זיכרונות ילדותו. אך לי ישנה ריבה – את, נטאשינקה –ואת שקולה לי כתבל כולה על כל פלאותיה.
השיעול עדיין טורד אותי, אך כאבי הם כאין וכאפס לעומת געגועי לנטאשינקה שלי. זכר שיחותינו המפותלות: מניתוח שירתו של פושקין המנוח, עבור לפוליטיקה בחצר המלוכה של הצאר, וכלה בדברי כיבושין ומתק היאים רק בין כסתות ומצעים – הנייר הוא אך תחליף חיוור לשיחה פנים-אל-פנים.
גם בשורות טובות נושא אני עימדי. יולינקה, אשתו של וובה שכננו, ילדה בן בריא במזל טוב. הלידה, כדרכה, לא הייתה קלה, אך הרך הנולד – שפתיים ישקו. האם גם ביתנו יתמלא, ברבות הימים, בשחוקם של תינוקות?
העת הולכת וקרבה. כרטיס הרכבת למוסקבה כבר בידי. ומשם, סנט-פטרסבורג היא רק דילוג קל. אז נוכל להתייחד שוב. להתראות בקרוב, יקירתי.
אוהבך תמיד,
בוריס