10 בפברואר, 2009

נטאשה משוש חיי,

אושר גדול מילא את ליבי כשקראתי על קן האהבה החדש אשר יעמוד לרשותנו. לצערי הבירוקרטיה במשרד טרם עשתה את שלה, וטרם הגיע האישור הנכסף אשר יאפשר לי להעתיק את מקום מגורי לסנט-פטרסבורג, אך המנהל זימן אותי אליו ואמר כי סמוך הוא ובטוח כי העניין יסתדר במהרה. למרות אי הוודאות, מדמיין אני בראשי היכן יהיה מונח כל פריט, כיצד נארח בטרקלין את רעייך ללימודים, את ארוחותינו בחדר ההסבה, וכיצד נתרכבל בין הכסתות והסדינים במיטתנו אשר בחדר השינה. הו כמה אני מתגעגע לגווך החם והחלק הנוגע בחזי ובבטני עת שוכבים אנו זו לצד זה ככפיות-אחיות המונחות במגירת הסכו"ם, לנשימותיך העדינות, עת ישנה את לצידי, וכמובן לנשיקותיך – מהרכות והביישניות ועד לאלו המלאות תשוקה לאין-קץ.

כותב אני לך באישון ליל, ערב הבחירות למועצת העיר. איזו בוקה ומבולקה בחוץ! מנופפים האנשים בנס מפלגה זו ואחרת, שרים שירי הלל וקלס, בעודם מתעמתים עם אנשי המפלגות האחרות. מקטון ועד גדול הפך כל תושב וולגוגרד למומחה פוליטי לרגע, ומשמיעים כולם טיעונים בעד מפלגה פלונית ונגד העומד בראש מפלגה אלמונית. בקרב מכריי שמעתי רבים התומכים במפלגה המרקסיסטית, וגם הכומר הפרוגרסיבי, אשר כרת ברית עם אנשי הכפרים, זוכה לתמיכתם. נראה שחבריי אינם מייצגים את רוח רוב אנשי העיר נכוחה, אך זאת נגלה בעוד יום-יומיים, עת יספרו קולות המצביעים.

השיעול הטורדני חזר. ביקרתי אצל הרופא הטוב, אשר שב ורשם לי סמי רפואה למען יחלש השיעול. אך לגעגועים אליך – להם אין תרופה. מזל שנזדמנה לנו קייב, וכולי תקווה שאשוב עד הנסיעה לאיתני, ואוכל לסייר עימך ברחבי העיר על הדנייפר, על כנסיותיה המרהיבות, ולהדריכך באתריה השונים. עוד שבועיים ומחצה מפרידים בינינו, אך גם אלו יחלפו ביעף, ושוב נתאחדה לישות אחת, בסערה של אהבה יוקדת.

שלך, אביר אהבתך,

בוריס