נטאשה הנפלאה מכל הנשים,
שוב יושב אני בתחנת הרכבת וכותב לך איגרת. הכרטיסן ניפק לי הכרטיס, וממתין אנוכי במסעדת התחנה. עוד מעט אדביק על האיגרת את הבול והיא תעשה דרכה אילך. ודאי תגיע אליך האיגרת לסנט-פטרסבורג אחרי, אך מה טוב הדבר, שכן פירושו שבקרוב ממש אהיה שוב עימדך!
אין לי אלא לצטט את מה שכתבת במכתבך האחרון: "הלאה, געגועים! הלאה, לילות בודדים ומלאי ערגה אל מעבר לים! הלאה, קריאה חוזרת ונשנית במכתביך, עד ידיעתם על-פה! אין לי עוד צורך בכם!" אני בדרכי אל אהובתי האחת והיחידה! לא יפריד עוד המרחק בינינו, אשר לא יכול לנפשותינו השזורות זו בזו. כעת גם גופינו צמדו ויהיו לאחד בביתנו הקט.
הנה קורא הכרוז את שמה של הרכבת שלי. חותם אני בנשיקה. להתראות בקרוב נטאשה יקרה שלי.
אוהבך,
בוריס