הו בוריס, מחמל נפשי!
איך אוכל לתאר את התחושה שעברה בי בעקבות קריאת מכתבך? המילים השגורות – אושר, שמחה, התפקעות של הלב – כולן מחווירות אל מול תחושותיי. אהבתך, העולה וגועשת מבין המילים, סערה, שצפה וקצפה עד לכאן. סחפה אותי מן הכסא והוליכה את ליבי אל-על.
אל מעבר לכיסאי, מעבר לתקרת-השיש הממורקת, מעבר לעצים העומדים בעירומם, מעבר לענני החורף. הרחק מחיי היומיום, החסרים אותך, אל אותו מקום, שמעבר למרחב ולזמן, בו אנו תמיד יחד.
שלך,
נטאשה
השירים שהבאת בעמודים, ראוי שיצוינו שמות כותביהם.
לא רק בזכות 'המביא דברים בשם אומרים' אלא גם בזכות זכויות ושקיפות.
צודק לחלוטין. יעודכן, תודה.